שאטו מרקיזה דה בינה מונטאן סנט אמיליון קווה אבל

Chateau Marquisat de Binet Montagne-Saint-Emilion Cuvee Abel

שאטו מרקיזה דה בינה מונטאן  
בורדו גדה ימנית 2014
Out Of Stock

125.00ש"ח

750 מ״ל | 16.67 ש"ח ל-100 מ״ל

כמו שניתן להסיק ממיקומו של היקב בגדה הימנית היין יבוסס על זן המרלו ואכן ה׳קוּוֶה אַבֶּל׳ עשוי מ-100% מרלו. יש ליין אף מורכב וטיפוסי של יינות בורדו, עם ניחוחות של פירות אדומים ושחורים האופייניים למרלו. בחך מתגלה יין מלא, עגלגל ונעים, עם טאנינים משיים, וריחות של פטל, שזיף, גרפיט וגוונים קלויים ומעושנים אך עם עושר ארומטי יפה ואיזון נהדר. מרלו הוא זן שקל לאהוב, הוא פירותי, טניניו חלקים למשעי, חמיצותו מתונה ומרקמו משיי. ובאופן אירוני זוהי גם נקודת החולשה שלו. חובבי יין רבים נוטים עם השנים, לאבד את העניין באופי המתמסר והרך שלו ואחרי סרט הפולחן ״דרכים צדדיות״ אפשר לומר שהזן הפך למודל של מה שלא אנין ומעודן ביין אדום. אז אמנם ייננים רבים תרמו לכך, ביוצרם יינות סטריאוטיפיים, מוחצנים וריבתיים, אבל במקרים רבים אין הדימוי הזה עושה צדק עם הזן, שכן בטרוארים מתאימים ועם ייננות קשובה ומעודנת זן המרלו מפיק יינות פשוט נהדרים. כשמכירים את מגבלותיו של הזן; את הנטייה שלו ״להשמין״ או להיות ״מונוליתי״ ייננים רבים הוכיחו, בין אם בפומרול שם הוא מגיע לשיאים מרגשים של ממש, או באזורים רבים בגדה הימנית של בורדו שניתן לעשות יינות מרלו מורכבים, מעניינים ומהנים מאד. והיין הזה, על טהרת המרלו של מרקיזה דה בינה, באמת מפגין ביטוי נהדר לאיכויותיו של זן המרלו, עם עומק פרי מצוין, כזה שמשחק בין הפרי ה״אדום״ לבין הפרי ה״שחור״ ומייצג נאמנה את הייחודיות של הגדה הימנית של אזור בורדו. כל הכבוד.  

המלצות שתייה

16-18 מעלות
קדירת בשר
שעה לפני
תמיד טעים

תעודת זהות

גוף
טאנינים
חמיצות
פירותיות
עץ
ארץ צרפת
אזור בורדו
אפלסיון סנט אמיליון
זנים מרלו
טרואר גיר וחרסית
חקלאות קונבנציונלית
אלכוהול 13%

Description

כמו שניתן להסיק ממיקומו של היקב בגדה הימנית היין יבוסס על זן המרלו ואכן ה׳קוּוֶה אַבֶּל׳ עשוי מ-100% מרלו. יש ליין אף מורכב וטיפוסי של יינות בורדו, עם ניחוחות של פירות אדומים ושחורים האופייניים למרלו. בחך מתגלה יין מלא, עגלגל ונעים, עם טאנינים משיים, וריחות של פטל, שזיף, גרפיט וגוונים קלויים ומעושנים אך עם עושר ארומטי יפה ואיזון נהדר. מרלו הוא זן שקל לאהוב, הוא פירותי, טניניו חלקים למשעי, חמיצותו מתונה ומרקמו משיי. ובאופן אירוני זוהי גם נקודת החולשה שלו. חובבי יין רבים נוטים עם השנים, לאבד את העניין באופי המתמסר והרך שלו ואחרי סרט הפולחן ״דרכים צדדיות״ אפשר לומר שהזן הפך למודל של מה שלא אנין ומעודן ביין אדום. אז אמנם ייננים רבים תרמו לכך, ביוצרם יינות סטריאוטיפיים, מוחצנים וריבתיים, אבל במקרים רבים אין הדימוי הזה עושה צדק עם הזן, שכן בטרוארים מתאימים ועם ייננות קשובה ומעודנת זן המרלו מפיק יינות פשוט נהדרים. כשמכירים את מגבלותיו של הזן; את הנטייה שלו ״להשמין״ או להיות ״מונוליתי״ ייננים רבים הוכיחו, בין אם בפומרול שם הוא מגיע לשיאים מרגשים של ממש, או באזורים רבים בגדה הימנית של בורדו שניתן לעשות יינות מרלו מורכבים, מעניינים ומהנים מאד. והיין הזה, על טהרת המרלו של מרקיזה דה בינה, באמת מפגין ביטוי נהדר לאיכויותיו של זן המרלו, עם עומק פרי מצוין, כזה שמשחק בין הפרי ה״אדום״ לבין הפרי ה״שחור״ ומייצג נאמנה את הייחודיות של הגדה הימנית של אזור בורדו. כל הכבוד.